דשנים בפעולה

מדוע דשן?

במשך כל הדורות ניסו החקלאים לשפר את פוריות הקרקע העומדת לרשותם על מנת להשיג יבולים גבוהים יותר. פוריות הקרקע נקבעת על פי הסלעים מהם נוצרה ותכולת החומרים הנחוצים לגדילת הצמח המצויים בה.

המפתח ליבולים טובים יותר הוא באספקה שוטפת של אותם החומרים הדרושים להתפתחותו של הצמח. במידה וכמות החומרים הללו מתדלדלת האדמה נעשית יותר ויותר "ענייה" ופוריותה יורדת. החקלאות הקדומה דאגה להשבת היסודות החיוניים, שנלקחו מהקרקע על-ידי הגידולים השונים, באמצעות שימוש בדשנים אורגניים טבעיים (הפרשות בעלי חיים) או השארת חלקי גידולים בקרקע תוך כדי מיחזור של גידולים מסוגים שונים (שיטת גידול הידועה "כמחזור הזרעים").

הגידול באוכלוסיית העולם והירידה בשטחים החקלאיים המעובדים הביאו להחרפת הבעיה של אספקת מזון בעולם המודרני. תופעה זו החריפה במיוחד במדינות המתפתחות שבהן קיימת צפיפות אוכלוסין גבוהה ורבים בהן רעבים ללחם או סובלים מתת-תזונה. כדי לפתור בעיה זו אין די בשמירה על פוריות הקרקע, אלא יש גם למצוא דרכים להעלאה משמעותית של היבולים ליחידת שטח מעובד.

אחד הפתרונות העיקריים לבעיה הוא השימוש בדשנים אנאורגניים, ובמיוחד בחנקות. מחקרים רבים הוכיחו כי שימוש נכון בדשן מעלה את כמות היבול ליחידת שטח באופן ניכר. יחד עם זאת כדי לקבל יבולים משופרים (כמותית ואיכותית) יש לפעול במקביל במישורים נוספים שונים: הדברת מזיקים המביאים להפחתת יבולים, שימוש בטכנולוגיות אינטנסיביות לעיבוד החקלאי כגון חממות, השקייה ושיפור הזנים על-ידי פיתוח זרעים משובחים.

בישראל פותחו שיטות חקלאיות מתוחכמות המשלבות דישון מבוקר עם טכנולוגיות מפותחות. לזכותן של שיטות אלה יש לזקוף לא רק שיפור יבולים, אלא גם ניצול שטחים שנחשבו לבלתי אפשריים עבור גידולים חקלאיים שונים כגון: שטחים מדבריים, אדמות בעלות מליחות גבוהה וכד'.

 

היסודיות החיוניים לצמח

לשם התפתחותו התקינה דרושים לצח: מים, אוויר, אור, טמפרטורה מתאימה, אספקה סדירה של חומרי הזנה חיוניים ותנאי קרקע מתאימים. בנאי קרקע ואקלים מוגדרים יגיע ההצמח לשיא גידולו במידה וכל יסודות ההזנה החיוניים יעמדו לרשותו בריכוזים המיטביים.

חשוב מאוד לשמור על איזון בדישון ולא כל המרבה בדשן ישביח את גידוליו. לא זאת בלבד שהשימוש בעודף דשן מגדיל את העלויות, אלא שהוא עלול לגרום לנזקים חמורים לגידולים ואף להקטנת כמות היבולים.

כ-16 יסודות כימיים חיוניים להזנת הצמח ונדרשים להתפתחותו התקינה. לכל אחד מהיסודות הללו תפקידים מוגדרים בגדילתו, ובהעדר אחד מהם לא יוכל הצמח להשלים את מחזור חייו.

הפחמן, החמצן והמימן הם יסודות חיוניים הנקלטים על-ידי הצמח מהאוויר, המים והקרקע (המכילה בתוכה אוויר ומים). בדרך כלל יסודות אלו זמינים לצמח בכמות מספקת ולכן אינם נכללים ברשימת היסודות שצריך להוסיף לצמח על-ידי דישון.

נהוג לחלק את יסודות ההזנה החיוניים לצמח "ליסודות מאקרו" ו"יסודות מיקר".

יסודות המאקרו הם יסודות הדרושים לצמח בכמויות גדולות יחסית. החנקן, הזרחן והאשלגן הם החשובים ביסודות המאקרו.

יסודות המיקרו הם יסודות הדרושים לצמח בכמויות זעירות.

כדי שיסוד כימי יקלט על-ידי הצמח עליו להופיע בתמיסת הקרקע כיון או כחלק מתרכובת מסיסה. במרבית המקרים ניתנים הדשנים כתערובות המכילות חנקן, זרחן ואשלגן בהרכבים שונים בתוספת יסודות נוספים על פי הצורך, אך ניתן לדשן ביסודות המיקרו גם בנפרד.